האוקיינוס השקט, לפני עלות השחר
מה שנראה כסוף העולם הוא גם תחילת המחר.
עובדה אחת פשוטה מסדרת מחדש את כל המושג ״רחוק״: ניו זילנד היא מהמקומות הראשונים על פני כדור הארץ שנכנסים לכל יום חדש.
קו התאריך
במקום כלשהו באוקיינוס השקט מתוח קו על המפה. ממערב לו מתחיל היום. ניו זילנד יושבת ממש שם — לא בסוף התור, אלא בראשו.
הראשונים לקבל שבת
אין בכך יתרון הלכתי ואין בכך תחרות. יש בכך משהו אחר: קהילה קטנה מאוד באוקלנד פותחת את השבת של העם היהודי כולו, שבוע אחר שבוע, לפני שאיש בעולם מספיק להתחיל.
- 01אוקלנדהנרות נדלקים בקצה האוקיינוס השקט.
- 02אוסטרליהשעתיים עד ארבע אחרי, תלוי בעונה.
- 03אסיהקהילות קטנות, מרחקים גדולים.
- 04ירושליםבשלב הזה שבת כבר נמצאת בניו זילנד רוב היום.
- 05אירופההשולחנות נערכים כשכאן כבר חושך שוב.
- 06ניו יורק — 770ברוקלין מצטרפת לאותה שבת, אחרונה.
לכן ״קצה העולם״ הוא תיאור לא מדויק.
מבחינת הזמן, זו לא הפינה האחרונה. זו הנקודה הראשונה. וכדי שהיא תמשיך להתקיים, היא צריכה מקום לעמוד בו.